פסק-דין בתיק ת"א 520-07

1.  במהלך השנים 2003 עד 2006 ביצעה הנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "המועצה") עבודות להרחבת כביש מהכפר יאנוח לכיוון תפן (להלן: "העבודות"), זאת באמצעות קבלן בשם כרמים בעמק בע"מ (להלן: "הקבלן"). לצורך ביצוע העבודות, ועל מנת להימנע מהפקעת שטחים השייכים לתושבי הכפר יאנוח (מתוך הבנה לקושי שיש בהפקעת שטחים במגזר הדרוזי אליו משתייכים תושבי הכפר), ביקשה המועצה להגיע להסכמות עם התושבים בדבר שימוש בחלקים משטחיהם, לצורך הרחבת הכביש.

בתביעה שהוגשה בתיק זה, בקשו התובעים, שהינם אחים ושניים מבין כמה יורשים של מר שיבלי זיאדה ז"ל הרשום עדיין כבעל הזכויות בחלקה 107 בגוש 18719 (להלן: "החלקה"), לחייב את המועצה בפיצויים בגין גריעת שטח של 1300 מ"ר מהחלקה לצורך ביצוע העבודות, וכן בפיצויים בגין נזק שנגרם למתקנים שונים שהיו בחלקה (בריכה, כלוב לציפורים, מתקני גן ומשחקים), נזק לכביש הגישה לבתיהם ולגינון שהיה בחצר הבתים, וזאת על סמך התחייבות שלטענתם ניתנה להם עם תחילת העבודות, כי הנתבעת תשיב את המצב לקדמותו, עם סיום העבודות (להלן: "ההתחייבות"). סכום התביעה הועמד על הסך של 352,185 ש"ח.

2.   ביום 25.5.2008 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה וזאת לאחר שהנתבעת ובא כוחה דאז, לא התייצבו לישיבת בית המשפט שהיתה קבועה ליום 2.3.2008 ואף לא התקבלו הסברי הנתבעת למחדלה זה, על אף החלטות בית המשפט.

בפסק הדין חויבה הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 100,000 ש"ח בצירוף הוצאות ושכר טרחת עו"ד, כאשר ציינתי בפסק הדין כי על אף שזה ניתן בהעדר הגנה, לא שוכנעתי כי יש מקום לפסוק את מלוא הסכומים הנתבעים בשל העדר הוכחות מצד התובעים באשר לשווי המקרקעין שנגרעו מהחלקה או באשר לתשתית העובדתית שבבסיס חוות הדעת מטעמם. פסק דין זה, בוטל בהחלטה מיום 1.2.09 כנגד תשלום הוצאות לתובעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי מחדלי הנתבעת נבעו מטיפול כושל מצד בא כוחה דאז, ולא מצאתי לנכון לזקוף מחדלים אלו, לחובתה של הנתבעת.

3.  לאחר ביטול פסק הדין והעברת היצוג לבא כוחה הנוכחי, ביקשה הנתבעת להגיש תצהירים משלימים מטעמה, וחרף התנגדות התובעים אפשרתי זאת, וכן אפשרתי לתובעים להגיש תצהירים נוספים מטעמם.

4.  בפתח ישיבת ההוכחות ביקשו התובעים למחוק את הסעד הכלול בכתב התביעה ומתיחס לפיצוי בגין גריעה משטח החלקה, ולפיכך נותר לי לדון בסעד הנוגע לפיצוי לצורך "השבת המצב לקדמותו" אשר הועמד בכתב התביעה על סך של 123,310 ש"ח וזאת על סמך חוות דעתו של השמאי מילוא (להלן: "השמאי"), שצורפה לכתב התביעה, ואשר נערכה ביום 14.12.04, קודם להשלמת העבודות בחלקה (ביחס לקבילותה ומשקלה אתייחס בהמשך).

5.  המחלוקת העיקרית בתיק זה סבה סביב תוכן ההסכמה שהושגה בין הצדדים עם תחילת העבודות, כאשר הנתבעת מצידה טוענת, כפי שעולה מהתצהירים המשלימים שהוגשו מטעמה (נ/1, נ/2ב'), כי תוכן התחייבות המועצה כלפי התובעים היה שונה מזה שטוענים התובעים. לטענתה, בין הצדדים הוסכם שכפיצוי הן בגין גריעת השטח מחלקת התובעים והן בגין הסרת המתקנים והפגיעה בגינה ובחצר הבתים, תבצע הנתבעת פילוס של החלקה. דהיינו, שהעבודות שנדרשו לצורך תמיכה בהרחבת הכביש (העובר במפלס הגבוה מפני החלקה), יבוצעו עד לגובה פני החלקה (המצויה במפלס הנמוך כ-10 מ' ממפלס הכביש) והנתבעת תפנה את מלוא העפר ותפלס את השטח, כך שחלקת התובעים תהא במישור אחד, זאת לעומת המצב שהיה קודם לכן, בו חלק ניכר מהחלקה היה מדרוני.

לתמיכה בטענתה זו, צרפה הנתבעת לתצהיריה פרוטוקול מישיבה אשר צוין בה כי נערכה ביום 27.10.03 והיו נוכחים בה ראש המועצה באותה עת (מר האני סייף (אשר נפטר בינתיים) ז"ל (להלן: "סייף"), מהנדס ומזכיר המועצה, נציגי הקבלן שביצע את העבודות וכן התובע מס' 2.  בפרוטוקול הועלתה על הכתב, כך לטענת המועצה, תוכנה של ההסכמה אשר הושגה קודם לכן וקיבלה ביטוי, בדברים שנרשמו מפי התובע 2 (להלן: "עפיף"), ובסיכום הישיבה (הפרוטוקול צורף כנספח א' לתצהיר מהנדס המועצה (להלן: "חאתם") - נ/2ב' - להלן: "הפרוטוקול).

6.   טענה ראשונה מפי התובעים הינה כי האמור בתצהירים המשלימים של הנתבעת מהווה הרחבת חזית אסורה מצידה ולפיכך אין לשעות לטענת הנתבעת בדבר קיומה של הסכמה אחרת מזו הנטענת על ידי התובעים. טענה זו מסתמכת על כך שבכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת, אמנם הוכחשה ההתחייבות הנטענת על ידי התובעים אולם, לא צוינה קיומה של הסכמה אחרת בין הצדדים וכתב ההגנה היה לקוני ביותר, כמו גם התצהיר הראשון שהוגש מטעם חאתם (נ/2א), אשר מלבד התנערות מאחריות והכחשות כלליות, לא היתה בו כל התייחסות לגופם של הדברים.

על אף שאני מוצאת פגם של ממש בהתנהלות הנתבעת בהליך זה, כפי שתוארה לעיל, הרי שאין בכך להביא לקבלת טענת התובעים בענין הרחבת חזית אסורה שכן, בכתב ההגנה בסעיף 6 הנתבעת הכחישה את ההתחייבות הנטענת על ידי התובעים והוסיפה כי "מעולם לא התחייבה לבצע את האמור בסעיף 5 הנ"ל" (הוא סעיף 5 לכתב התביעה - פ.ל.). אמנם נכון כי הנתבעת לא טענה לקיומה של התחייבות אחרת מצידה, כפי שנטען בתצהיריה המשלימים, אולם אין בכך כדי למנוע ממנה מלהעלות טענה זו, העולה בקנה אחד עם הכחשתה את ההתחייבות הנטענת מצד התובעים ואין בה להוות שינוי של קו הטיעון שלה אלא רק פירוט שלו (ראה לאחרונה בדומה הקביעה בסעיף 18 לפסק הדין בע"א 10278/09 יונתן אשכול נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה ואח' (18.7.11)). ויודגש, הנתבעת איננה מבקשת לחייב את התובעים בדבר מכח הסכמתם הנטענת, אלא שלטענה בדבר התחייבות שתוכנה שונה, ואשר לטענתה גם קוימה על ידה, יש משום תמיכה בהכחשתה את טענות התובעים.

7.  טענה נוספת מפי ב"כ התובעים, אשר חייבת אני להודות שגם לאחר נסיון הבהרה במהלך שמיעת הסיכומים, לא לחלוטין הבנתי את הילוכה, הינה כי אין לראות בפרוטוקול הסכם בין הצדדים מאחר ומדובר בפרוטוקול שלא נחתם על ידי מי מהתובעים, ולטענתם (אשר לא נסתרה) מעולם לא הומצא להם. משכך, כפי שאין מקום לכוף על המועצה הסכם שלא נחתם כדין בהתאם להוראות סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950 (להלן: "צו המועצות"), כך אין לכוף על התובעים הסכם כזה.

      כפי שציין בצדק ב"כ המועצה, לא נטען כי הפרוטוקול הוא הסכם בין הצדדים, אלא שיש בפרוטוקול כדי לשקף את ההסכם שהושג קודם לכן בפגישות שונות בין הצדדים, לרבות פגישה שהתקיימה בחלקה עם תחילת העבודות (להלן: "הפגישה הראשונה"), וכי הדברים שנרשמו מפי עפיף בפרוטוקול משקפים הסכמה זו, אשר קבלה ביטוי בסיכום הישיבה. משכך, אין בעובדה כי הפרוטוקול אינו חתום ע"י התובעים ואף אינו חתום בהתאם להוראות סעיף 193(א) הנ"ל, כדי לגרוע מתוקף הסכמות הצדדים, שכן הוא למעשה רק כלי ראייתי, וככל שאשתכנע שהוא אכן משקף את הדברים שנאמרו באותה ישיבה, הרי שיש לקבוע כי תוכן ההסכמה בין הצדדים הינו כגרסת הנתבעת.

8.  נכונה טענת התובעים כי מתחילת ההליך הם טענו לקיומה של התחייבות המועצה כלפיהם, ואף במסגרת הליכי גילוי המסמכים, בקשו מהמועצה כי תגלה להם מזכר ו/או פרוטוקול של פגישה שלטענתם התקיימה במועצה בנוכחות התובעים, ראש המועצה דאז, מר קארוט (להלן: "קארוט"), אשר כיהן כראש מועצה קודם לסייף ז"ל, מר עלוואן, חאתם ונציג הקבלן. נכון גם כי המועצה, באמצעות ב"כ דאז, לא גילה דבר קיומם של פרוטוקולים כלשהם, בודאי שלא הפרוטוקול שהוגש (ת/4). אלא שאינני סבורה, כטענת התובעים כי יש בכך להביא למסקנתם, מרחיקת הלכת, כי הפרוטוקול נערך לצורך התדיינות זו ואינו בגדר פרוטוקול שנערך בזמן אמת. שמעתי את עדות חאתם ואת עדות מזכיר המועצה באותה העת, אשר רשם את הפרוטוקול וחתם אותו, ועדותם בענין נשמעה לי מהימנה. נכון הדבר שלא הובאו לעדות כל הנוכחים באותה ישיבה (ראש המועצה כאמור נפטר מאז), אולם אין בכך לגרוע ממהימנות עדותם של העדים שכן הובאו, ולא שוכנעתי כי קיים להם מניע נסתר להעיד בדבר נכונות הפרוטוקול. יש לציין כי העדים הנוספים שלא הובאו הינם נציגי הקבלן, אשר סביר להניח כי מטבעם של הדברים יזכרו פחות את פרטי הישיבות שנוהלו במהלך ביצוע העבודות, ולפיכך אין לתת לאי העדתם משקל כה כבד בעת בחינת העדויות.

      יתירה מכך, התובע 2 לא הכחיש קיומה של הפגישה המתועדת בפרוטוקול, והוא אף אישר כי התקיימו הרבה פגישות במועצה בקשר לעבודות בחלקתם. טענת התובעים התמקדה בכך שהפרוטוקול לא נשלח להם והם לא חתמו עליו (ראה עמ' 14 שורות 12-14) ובכך שההסכמה בין הצדדים גובשה בפגישה הראשונה, כשקארוט שימש עוד כראש מועצה, ולא האני סייף ז"ל.

מה היה תוכן התחייבות המועצה כלפי התובעים?

9.  באשר לתוכן התחייבות המועצה כלפי התובעים נשמעו מטעם התובעים עדותם שלהם וכן עדותו של עו"ד עאמר יוסף ששימש כיועץ המשפטי של המועצה עד חודש 11/2002 והיה נוכח באותה פגישה ראשונה, אשר אין מחלוקת לגבי התקיימותה, והיא פגישה שהתקיימה בחלקה עצמה ואשר היו נוכחים בה: מר קארוט ראש המועצה דאז, חאתם, עו"ד עאמר, נציג הקבלן והתובע מס' 1 (להלן: "מוחמד").

על מנת לסייע בהבנת השתלשלות העניינים אציין כי מר קארוט (שהינו קרוב משפחה של התובעים), שימש כראש מועצה עד לחודש 6/2002 שאז נבחר לתפקיד זה מר סייף ז"ל. כמו כן אציין כבר עתה כי מר קארוט לא הוזמן להעיד מטעם התובעים ולענין זה אתיחס בהמשך.

10. על פי עדותו של עו"ד עאמר, אשר לא נסתרה בחקירה נגדית, במהלך הפגישה שבה הוא היה נוכח, הוסכם כי התובעים יפוצו על ידי הנתבעת "בהתאם לחוק". עו"ד עאמר לא יכול היה לפרט מה היתה המשמעות המדויקת של אמירה זו, מי אמר אותה ומה היתה בדיוק כוונת הצדדים באמירתה ולפיכך, לא ניתן להסיק מעדות זו את תוכנה של אותה התחייבות. עו"ד עאמר גם ציין כי הוא לא השתתף בפגישה כמי שהוא בעל סמכות להתחייב בשם המועצה, וכי הפגישה התקיימה במסגרת מדיניות שהנהיג קארוט להמנע מנקיטת הליכי הפקעה.

לכך יש להוסיף את העובדה שמר קארוט שהשתתף בישיבה, והיה למעשה בעל הסמכות  להתחייב בשם הנתבעת באותה עת, לא זומן על ידי התובעים, מבלי שניתן הסבר משכנע לכך. מכאן שקיימת חולשה ראייתית של ממש מצד התובעים ביכולתם להוכיח את תוכנה המדויקת של אותה הסכמה, והאם באמירה, ככל שהיתה, כי יפוצו "בהתאם לחוק", אכן היתה כוונה כי יקבלו פיצוי מלא הן עבור גריעת השטח בחלקה והן עבור כל המתקנים, הגינה והנזקים הנטענים.